מוביל טורנדו בע"מ נ' פישלר

פסק דין

1.ערעור על החלטתו מיום 29.9.13 של כב' רשם ההוצל"פ גולן עמית בתיק הוצל"פ מספר

01-66214-13-2, שהורה על סגירת תיק ההוצל"פ וביטול כל ההליכים בתיק, לרבות ביטול עיכוב יציאתו מן הארץ של המשיב, החייב בתיק ההוצל"פ.

לבקשתם המשותפת של ב"כ הצדדים, קיימתי היום דיון בערעור שכן המשיב מבקש לצאת את הארץ לאלתר, ואף הציג כרטיסי טיסה ויציאתו עוכבה על פי החלטתי מיום 2.10.13, לאחר שהמערערת הפקידה את הסך של 30,000 ₪ שנקבע כתנאי לעיכוב ביצוע החלטתו של הרשם.

2.תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פסק דינה מיום 6.1.13, של כב' השופטת איילה גזית בתיק ת"א 168714/09 הקובע בחלקו האופרטיבי כדלקמן:

"אשר על כן ולאור כל הנימוקים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת בזה באופן שהנתבעים 1 ו- 2 ביחד ולחוד, יעמידו הלוואה לתובעת 1 בסכום של 1,541,154 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום, וזאת בתוך 60 ימים מהיום.

הנתבעים 1 ו- 2 ישלמו לתובעת 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל".

ההוצאות ושכ"ט שולמו ותיק ההוצל"פ נפתח לצורך גביית סכום ההלוואה.

3.אין מחלוקת כי סכום ההלוואה לא שולם ועל כן פתחה המערערת את תיק ההוצל"פ והגישה בקשה דחופה לפני המצאת האזהרה, במעמד צד אחד, לעיכוב יציאתו מן הארץ של המשיב, מהנימוקים המפורטים בבקשה ובתצהיר התומך בבקשה.

רשם ההוצל"פ נעתר לבקשה ובתאריך 15.9.13, הורה על עיכוב יציאתו מן הארץ של המשיב ואף קבע תנאים לבטול הצו.

ביום 21.9.13, הגיש המשיב בקשה דחופה לבטול הצו, מהנימוקים שפירט ואף ציין כי בתאריך 30.9.13, הוא אמור לחזור למקום מגוריו בחו"ל וצירף עותק של כרטיס הטיסה.

ב"כ המערערת הגיש תגובה לבקשה לבטול צו עיכוב היציאה ועתר לדחותה ולהשארת הצו בעינו.

4.בהתאם להחלטת רשם ההוצל"פ הגיש המשיב הודעה בה ציין כי בקשתו לבטול הצו אינה מבוססת על עובדת היותו תושב חוץ (טענה שנדחתה בהחלטתו של הרשם) אלא זו רק הסיבה לדחיפות שכן עליו להתייצב לעבודתו בחו"ל.

הטענות הרלוונטיות, לשיטתו של המשיב, לביטול הצו הינן משפטיות בעיקרן כאשר הטענה המרכזית הינה שפסה"ד אינו קובע חיוב כספי, דהיינו "חוב" שעליו לפרוע ולכן אין לעכב יציאתו מן הארץ והוראת סעיף 14 לחוק לא חלה.

יחד עם זאת מסכים המשיב כי הינו עונה להגדרת "חייב" לפי סעיף 1 לחוק אך אין כנגדו "חוב פסוק" שלא נפרע.

5.כן נטען כי הצו הושג תוך הטעייתו של הרשם כאילו מדובר בחוב כספי שנפסק וכן לגבי המצאת האזהרה.

כמו כן נטען על ידי המשיב כי פסה"ד, כפי נוסחו לא ניתן לביצוע בלשכת ההוצל"פ, וכי ניתן לאכוף את פסה"ד או לפי פקודת בזיון ביהמ"ש או בתביעה נוספת לפיצויים.

את מכלול טיעוניו סיכם המבקש בכתב תשובה ועיקרי טיעון שהגיש טרם הדיון.

ב"כ המערערת סיכם טענותיו בדיון וסבור כי פסה"ד מטיל על המשיב חיוב כספי, ואין באמירה כי מדובר בהלוואה כדי לשלול מסקנה זו שכן במהות חויב המשיב להעביר למערערת סכום קצוב, תוך מועד שנקבע וככל שלא עמד בחיוב ניתן לגבותו באמצעות הליכי ההוצל"פ.

כן עולה מפסק הדין כי המילה "הלוואה" הוזכרה כיוון שפסה"ד מבוסס על אכיפת הסכם שבו התחייב המשיב להעמיד למערערת הלוואה ולא החזר חוב, ואין כל הבדל ביניהם.